על אחריות ובחירה בחיינו

רבים מאיתנו משתמשים בביטוי – "מה שצריך לקרות – יקרה",  ביטוי המשקף אמונה לפיה גורלנו נקבע ומוכתב ע"י כח עליון. האומנם??...

אז נכון שיש דברים שאין לנו ולא תהיה לנו שליטה עליהם, אבל אמירה זו מעקרת לחלוטין את האחריות שלנו לחיינו, את היכולת שלנו לבחור ולהחליט החלטות מתוך קשת רחבה של אפשרויות.  למעשה, אמירה זו הופכת אותנו לפסיביים ונותנת לנו לגיטימציה לאי לקיחת אחריות על חיינו.

וגם אם קרה משהו שלא ציפינו לו, תמיד קיימת בידינו הבחירה להגיב למה שקרה, להתמודד ולבחור איך ממשיכים. זה כן בשליטתנו. זה כן נתון להחלטה שלנו, ובודאי עדיף מ"להרים ידיים" ולחכות שמשהו יקרה.

במשנה, באבות פרק ג', אומר רבי עקיבא, גדול התנאים-  "הכל צפוי והרשות נתונה" .  איך זה בדיוק מסתדר? אחת הפרשנויות לכך היא כי למרות שגורלו של אדם נקבע ע"י כח עליון, הרי שאדם שלוקח אחריות על חייו, ומממש את חופש ההחלטה והבחירה, יכול לשנות ולשלוט במידה רבה על השתלשלות חייו.

המסקנה משתי האמירות – היא כי כדי לחולל שינוי בחיים וליצור מציאות חדשה, יש צורך בלקיחת אחריות, בניצול חופש הבחירה ובאקטיביות.  אף אחד לא יעשה בשבילנו את מה שאנחנו צריכים לעשות. אנחנו אחראים לחיים שלנו ולגורלנו. אין מה לחכות לאביר על הסוס הלבן,  לזכיה בטוטו
או לכח עלום כזה או אחר.

וזה בדיוק לב ליבו של תהליך אימון אישי. המסר המרכזי למתאמן הוא כי בידיו ליצור את מציאות חייו.  במקום "לזרום" עם הנסיבות, ולהמתין שהדברים יקרו (או שלא) – בידי המתאמן הבחירה לקחת אחריות, לשאוף, לחלום, להחליט מה הוא רוצה שיקרה, להציב מטרות, להשקיע, לעשות מאמץ, לעבוד, להזיז עניינים, להזיע, לצאת מאזור הנוחות ולעזור למה שהוא רוצה שיקרה – לקרות!.

אסיים במילותיו של מהטמה גאנדי:

"שים לב למחשבות שלך, הן הופכות להיות מילים.

שים לב למילים שלך, הן הופכות להיות מעשים.

שים לב למעשים שלך, הם הופכים להיות הרגלים

שים לב להרגלים שלך, הם הופכים להיות אופי.

שים לב לאופי שלך, הוא הופך להיות גורל".