על הקשבה...

כשאני מבקש שתקשיב ואתה מתחיל לספר לי למה איני אמור להרגיש כך או כך, אתה לא מכיר ברגשות שלי.
כשאני מבקש שתקשיב ואתה מתחיל לפתור את הבעיות שלי, אני מרגיש לא מוערך.
כשאני מבקש שתקשיב ואתה מתחיל להגיד לי מה לא הייתי צריך לעשות, אני מרגיש פגוע, ותחת בקורת.
כשאני מבקש שתקשיב ואתה עושה במקומי מה שאני צריך ויכול לעשות, אתה פוגע בהערכה העצמית שלי.
כשאני מבקש שתקשיב, אין זה אומר שאני חסר אונים.
כשאתה מקשיב באמת, ללא שיפוטיות או בקורת, ובאמת מכיר ברגשות שלי, זה מהווה עבורי תמיכה, אמון ועידוד.

---