כשאני מבקש שתקשיב ואתה מתחיל לספר לי למה איני אמור להרגיש כך או כך, אתה לא מכיר ברגשות שלי.
כשאני מבקש שתקשיב ואתה מתחיל לפתור את הבעיות שלי, אני מרגיש לא מוערך.
כשאני מבקש שתקשיב ואתה מתחיל להגיד לי מה לא הייתי צריך לעשות, אני מרגיש פגוע, ותחת בקורת.
כשאני מבקש שתקשיב ואתה עושה במקומי מה שאני צריך ויכול לעשות, אתה פוגע בהערכה העצמית שלי.
כשאני מבקש שתקשיב, אין זה אומר שאני חסר אונים.
כשאתה מקשיב באמת, ללא שיפוטיות או בקורת, ובאמת מכיר ברגשות שלי, זה מהווה עבורי תמיכה, אמון ועידוד.

סיפור אישי: השבוע בביקור אצל קרובת משפחה קשישה השוהה בדיור מוגן, היא סיפרה שבגילה המופלג, קשה לה להכיר ולהתחבר עם אנשים חדשים. בהקשר לזה, חשבתי לעצמי עד כמה אני השתניתי. בעשר השנים האחרונות כחלק מתהליך שאני עוברת עם עצמי, אני פתוחה להכיר אנשים חדשים, אוהבת, תורמת ונתרמת וצומחת מזה "ביג טיים". אני בעצמי מופתעת בכל פעם מחדש לגלות עד כמה זה קל ומתגמל רגשית.
היכרות עם אנשים חדשים כל כך חשובה להעשרת העולם האישי שלנו. מפגש אנושי בכלל עשוי לפתוח המון אפשרויות, לנו או לאחרים. לעולם איננו יכולים לדעת למה מישהו זקוק, מה אנחנו יכולים להציע, בין אם זו הזדמנות עסקית, או חיוך, תמיכה, או חברות אמת.
כשאני מדברת על פגישה עם מישהו חדש, אני מתכוונת לעולם האמיתי, ולא הוירטואלי. להעז ליצור קשר עם אדם חדש שלא הכרנו. בדרך כלל, דברים נפלאים קורים כשקשר כזה נוצר.

קורה לפעמים שאנחנו מתחבטים בבעיה או דילמה שלא נותנת לנו מנוח, וככל שאנחנו מתעמקים בה יותר, אנחנו מתחפרים יותר בתחושת ה'אין מוצא', מוצפים ומאבדים את בהירות המחשבה ואת היכולת להחליט או למצוא פתרון.
במצב כזה, ממש לא כדאי להתעקש ולהמשיך ולהתחבט. 
מומלץ להרפות לשעה, ליום או יותר, 'לשחרר' ולתעל את המחשבות ותשומת הלב למקום אחר, עיסוק אחר. ודווקא אז, הפלא ופלא, לאחר שהרפינו ושחררנו, החשיבה מצטללת ואנחנו מגיעים להחלטה או פתרון שקודם לכן ממש לא היו זמינים לנו. 
לפותרי התשבצים ודאי מוכרת הסיטואציה בה נתקעים עם מילה מסויימת, מתאמצים ומתאמצים ולא מוצאים, מניחים לתשבץ וכשחוזרים אליו, מוצאים את המילה תוך שניה. קרה גם לכם?...

כשאתם בתקופת שפל, הרשו לעצמכם לבקש עזרה. הרצון להסתיר את המצוקה, גובה מכם המון אנרגיות שצריכות להיות מתועלות לעיבוד הכאב, הקושי ולבניה מחדש. כשאתם מסתירים את הכאב ומשדרים 'עסקים כרגיל', אתם מונעים מעצמכם את מעטפת התמיכה שאתם יכולים לקבל ממשפחה וחברים, תמיכה שהיא כל כך חיונית עבורכם. לומר 'קשה לי', אינו אומר שאני חלש אלא להיפך! רק מי שחזק מרשה לעצמו להודות בקושי, להיות פגיע, ולהושיט יד לעזרה.

בתקופות של עומס, אבל גם בכל ימות השנה, כדאי להקפיד לעשות משהו ל'נפש', משהו מהנה, מפרה, מרגיע. 
כשאתם מרגישים עייפות כרונית, או עומס, או תחושה שהכל נגדכם, או שאתם לא מספיקים כלום, יתכן שזה איתות ש'הסוללה שלכם התרוקנה' ואתם צריכים להטעין את עצמכם. 
מומלץ לאמץ עיסוק או תחביב מהנה כחלק מהשיגרה. 
אז איך אתם מונעים מהסוללה שלכם להתרוקן?